סיום מטלת כתיבת הבלוג - ריפלקציה

והנה, מסתיימת לה עוד מטלה - מטלת כתיבה בבלוג האישי.

דרך ארוכה עברתי, מהיום בו קיבלנו את המטלה  ועד היום. זה התחיל בחששות ודאגות בנוגע לנושאים לכתיבה בבלוג ולאיכות הכתיבה, התקדם לסקרנות וחקר (בנושאים עליהם כתבתי, ובנושאים שכתבו אחרים) והסתיים (או שלא...) בהרגשת בטחון והנאה מכל רשומה שכתבתי.
בתחילה, כתבתי רשומה אחת לשבוע, עפ"י דרישות המטלה. בהמשך, בעקבות נושאים מעניינים שנתקלתי בהם, לעיתים כתבתי אף יותר מרשומה אחת לשבוע.

מצאתי, שהבלוג משמש כסביבה לימודית שונה, המעשירה את הכותב ואת הקורא, אותה אפשר וכדאי לנצל בהוראה. בפוסט מתאריך 31.8.12 תיארתי את חוויותיהם של ילדים הכותבים בלוג אישי, ועד כמה הכתיבה תורמת להתפתחותם האישית ולכישורי הכתיבה שלהם.

בעבודתי בבי"ח עם ילדים חולי סרטן, אני מתכוונת להציע לילדים לפתוח בלוג אישי. הבלוג יוכל להוות במה עבורם לשיתוף חוויותיהם, תסכוליהם, הרגשותיהם, כמובן, ברמת השיתופיות המתאימה להם. אני סקרנית לשמוע את תגובות הילדים בנושא...

הערכת עמיתים

מטלת הסיום בקורס "עיצוב סביבות למידה מתוקשבות" היתה לבנות יחידת לימוד (בזוגות). בנוסף, נתבקשנו להעריך 2 יחידות לימוד (שנקבעו ע"י המרצה), ולהעלות את ההערכה לפורום משותף. כמובן,  שגם יחידת הלימוד שלנו הוערכה ע"י 2 זוגות סטודנטים. להערכת היחידות צורף מחוון .

לי, אישית, היה לא נוח עם הפומביות והשיתופיות של ההערכות (חוסר רצון לפגוע בעמיתי), במיוחד עם אחת מהן, למרות, שבדיעבד, נוכחתי כמה למדתי מהערכות העמיתים, וגם מן התהליך שאני עברתי כמעריכה (ניסוח ההערות, עידון, פירגון ועוד).
המחוון, מיקד את ההערכה. ממנו גם למדתי כמה חשוב לציין לא רק נקודות לשיפור, אלא גם נקודות לשימור.

כשקיבלתי את ההערכה על היחידה שלנו, התאכזבתי, בתחילה, מן ההערכה, אך ככל שהמשכתי לקרוא, ובעיקר את ההערות, הבנתי עד כמה הן נכונות ובונות. הערכת העמיתים האירה נקודות אליהן לא התייחסנו, ועזרה לנו לשפר את יחידת הלימוד. בשיעור, בזמן הצגת יחידות הלימוד והערכותיהן, הבנתי איזה משקל חשוב יש להערכת עמיתים!!! למדתי המון גם מההערכות ליחידות לימוד אחרות.
לדעתי, השיתופיות בהערכה, למרות הקושי הרגשי שבה, תורמת למעריך, למוערך ולשאר הסטודנטים, קוראי יחידות הלימוד והערכותיהן.

טכנולוגיה בשרות תאונות הדרכים

אתמול, יום ה', נסעתי בשעות אחה"צ למכללה, לשיעור חזרה לקראת מבחן בקורס מחקר מתקדם בחינוך.

סמוך למכללה "נכנס" בי רכב מאחור. לאחר שנרגעתי, יצאתי מהרכב, ופגשתי נהג צעיר ומבוהל יותר ממני.

ביקשתי ממנו את פרטיו האישיים ופרטי פוליסת הביטוח. הבחור הוציא את הטפסים מהארנק. , נכנסתי לאוטו, שלפתי עט ודף A4 מהתיק (מתוך דוגמת המבחן) וכתבתי מצידו האחורי את כל הפרטים.

הוצאתי את פוליסת הביטוח שלי, וקלטתי את הנהג הצעיר, שולף את הסמארטפון שלו, ומצלם את המסמך. עמדתי לצידו נבוכה, ואמרתי:" אז גם אני אצלם את המסמך שלך", והוצאתי בגאווה את הסמארטפון שלי (ובליבי הרהרתי: איך לא חשבתי על זה בעצמי, הרי אני מחשיבה את עצמי לאדם טכנולוגי...). כמובן, שהוא גם צילם את הפגיעות ברכב...וגם אני!!!

פער הדורות היה כל כך בולט ביני, המהגרת הדיגיטלית, שמנסה מאוד לצמצם פערים, ובין הבחור הצעיר, היליד הדיגיטלי.

והלוואי, שלא נצטרך להשתמש בסמארטפונים למטרות שכאלה!!!