והנה, מסתיימת לה עוד מטלה - מטלת כתיבה בבלוג האישי.
דרך ארוכה עברתי, מהיום בו קיבלנו את המטלה ועד היום. זה התחיל בחששות ודאגות בנוגע לנושאים לכתיבה בבלוג ולאיכות הכתיבה, התקדם לסקרנות וחקר (בנושאים עליהם כתבתי, ובנושאים שכתבו אחרים) והסתיים (או שלא...) בהרגשת בטחון והנאה מכל רשומה שכתבתי.
בתחילה, כתבתי רשומה אחת לשבוע, עפ"י דרישות המטלה. בהמשך, בעקבות נושאים מעניינים שנתקלתי בהם, לעיתים כתבתי אף יותר מרשומה אחת לשבוע.
מצאתי, שהבלוג משמש כסביבה לימודית שונה, המעשירה את הכותב ואת הקורא, אותה אפשר וכדאי לנצל בהוראה. בפוסט מתאריך 31.8.12 תיארתי את חוויותיהם של ילדים הכותבים בלוג אישי, ועד כמה הכתיבה תורמת להתפתחותם האישית ולכישורי הכתיבה שלהם.
בעבודתי בבי"ח עם ילדים חולי סרטן, אני מתכוונת להציע לילדים לפתוח בלוג אישי. הבלוג יוכל להוות במה עבורם לשיתוף חוויותיהם, תסכוליהם, הרגשותיהם, כמובן, ברמת השיתופיות המתאימה להם. אני סקרנית לשמוע את תגובות הילדים בנושא...
דרך ארוכה עברתי, מהיום בו קיבלנו את המטלה ועד היום. זה התחיל בחששות ודאגות בנוגע לנושאים לכתיבה בבלוג ולאיכות הכתיבה, התקדם לסקרנות וחקר (בנושאים עליהם כתבתי, ובנושאים שכתבו אחרים) והסתיים (או שלא...) בהרגשת בטחון והנאה מכל רשומה שכתבתי.
בתחילה, כתבתי רשומה אחת לשבוע, עפ"י דרישות המטלה. בהמשך, בעקבות נושאים מעניינים שנתקלתי בהם, לעיתים כתבתי אף יותר מרשומה אחת לשבוע.
מצאתי, שהבלוג משמש כסביבה לימודית שונה, המעשירה את הכותב ואת הקורא, אותה אפשר וכדאי לנצל בהוראה. בפוסט מתאריך 31.8.12 תיארתי את חוויותיהם של ילדים הכותבים בלוג אישי, ועד כמה הכתיבה תורמת להתפתחותם האישית ולכישורי הכתיבה שלהם.
בעבודתי בבי"ח עם ילדים חולי סרטן, אני מתכוונת להציע לילדים לפתוח בלוג אישי. הבלוג יוכל להוות במה עבורם לשיתוף חוויותיהם, תסכוליהם, הרגשותיהם, כמובן, ברמת השיתופיות המתאימה להם. אני סקרנית לשמוע את תגובות הילדים בנושא...
אפרת, אני חושבת שרעיון כתיבת בלוגים ע"י חולי סרטן הוא נפלא. אני בדיוק עכשיו כותבת את העבודה בקורס "היבטים גלובליים של התקשוב" על השימוש שנשים חרדיות עושות באינטרנט, על הבלוג כמאפשר ביטוי אישי, גם במקומות שפחות מקובל לדבר עליהם ובוודאי שלא באופן פומבי. במחקר עולה שהבלוגים האלו מאפשרים כתיבה אותנטית ואישית, מכיוון שהיא יכולה להתקיים ללא שיפוט ציבורי (ניתן לכתוב שם בעילום שם ולהישאר בתחום הפרטי). לחולי סרטן זו בהחלט יכולה להיות דרך לפרוק מתחים ותסכולים, ואולי דרך השחרור הרגשי אפילו לאפשר מקום להחלמה. תאפשרי להם לכתוב בעילום שם, ייתכן שהם יעזו להגיע יותר רחוק לתוך עצמם.
השבמחקבהצלחה עם הפרויקט.
תודה, ענבל
מחקבהחלט מתכוונת להציג בפני הילדים את כל האפשרויות (כתיבה בעילום שם או בפומבי)ומקווה שההיענות תהיה חיובית. אני מאוד מאמינה בבלוג ככלי שיכול לעזור להם בהתמודדויותיהם הקשות במהלך הטיפולים ואף אחרי (כי חולה סרטן הוא תמיד חולה סרטן...)
גם אני, היום, בחיפושי אחרי מאמרים לעבודה בנושא "היבטים גלובליים של התקשוב" מצאתי מחקר הקשור לנושא "כתיבת בלוג מסייעת לבני נוער להתמודד עם מצוקות רגשיות – חברתיות" (http://www.hayadan.org.il/writing-blog-help-youth-from-tensions-21021/). החוקרים מצאו שהפומביות עוזרת לבני הנוער להתמודד עם מצוקותיהם הרגשיות.
מהמחקר עולה שהבלוג חופן בתוכו את היתרונות שבכתיבה הבעתית, שמאפשרת איוורור רגשות, הקלה, ארגון מחשבתי וביטוי, וכן את היתרונות שבחשיפה באינטרנט הממקמת את היחיד בתוך מערכת חברתית שיוויונית המספקת משוב, תמיכה והצעת עזרה. "הנער או הנערה הסובלים מקשיים רגשיים-חברתיים וכותבים בלוג בנושא, מרוויחים מעצם הכתיבה אך גם מעצם המשוב של הקוראים אשר פורצים את הבדידות שלהם ומסייעים בהתמודדות עם הקושי".
מבחינתי, עידוד ילדים ומתבגרים לכתיבת בלוג אישי יהיה פרויקט בו אתמקד השנה.