סיום מטלת כתיבת הבלוג - ריפלקציה

והנה, מסתיימת לה עוד מטלה - מטלת כתיבה בבלוג האישי.

דרך ארוכה עברתי, מהיום בו קיבלנו את המטלה  ועד היום. זה התחיל בחששות ודאגות בנוגע לנושאים לכתיבה בבלוג ולאיכות הכתיבה, התקדם לסקרנות וחקר (בנושאים עליהם כתבתי, ובנושאים שכתבו אחרים) והסתיים (או שלא...) בהרגשת בטחון והנאה מכל רשומה שכתבתי.
בתחילה, כתבתי רשומה אחת לשבוע, עפ"י דרישות המטלה. בהמשך, בעקבות נושאים מעניינים שנתקלתי בהם, לעיתים כתבתי אף יותר מרשומה אחת לשבוע.

מצאתי, שהבלוג משמש כסביבה לימודית שונה, המעשירה את הכותב ואת הקורא, אותה אפשר וכדאי לנצל בהוראה. בפוסט מתאריך 31.8.12 תיארתי את חוויותיהם של ילדים הכותבים בלוג אישי, ועד כמה הכתיבה תורמת להתפתחותם האישית ולכישורי הכתיבה שלהם.

בעבודתי בבי"ח עם ילדים חולי סרטן, אני מתכוונת להציע לילדים לפתוח בלוג אישי. הבלוג יוכל להוות במה עבורם לשיתוף חוויותיהם, תסכוליהם, הרגשותיהם, כמובן, ברמת השיתופיות המתאימה להם. אני סקרנית לשמוע את תגובות הילדים בנושא...

הערכת עמיתים

מטלת הסיום בקורס "עיצוב סביבות למידה מתוקשבות" היתה לבנות יחידת לימוד (בזוגות). בנוסף, נתבקשנו להעריך 2 יחידות לימוד (שנקבעו ע"י המרצה), ולהעלות את ההערכה לפורום משותף. כמובן,  שגם יחידת הלימוד שלנו הוערכה ע"י 2 זוגות סטודנטים. להערכת היחידות צורף מחוון .

לי, אישית, היה לא נוח עם הפומביות והשיתופיות של ההערכות (חוסר רצון לפגוע בעמיתי), במיוחד עם אחת מהן, למרות, שבדיעבד, נוכחתי כמה למדתי מהערכות העמיתים, וגם מן התהליך שאני עברתי כמעריכה (ניסוח ההערות, עידון, פירגון ועוד).
המחוון, מיקד את ההערכה. ממנו גם למדתי כמה חשוב לציין לא רק נקודות לשיפור, אלא גם נקודות לשימור.

כשקיבלתי את ההערכה על היחידה שלנו, התאכזבתי, בתחילה, מן ההערכה, אך ככל שהמשכתי לקרוא, ובעיקר את ההערות, הבנתי עד כמה הן נכונות ובונות. הערכת העמיתים האירה נקודות אליהן לא התייחסנו, ועזרה לנו לשפר את יחידת הלימוד. בשיעור, בזמן הצגת יחידות הלימוד והערכותיהן, הבנתי איזה משקל חשוב יש להערכת עמיתים!!! למדתי המון גם מההערכות ליחידות לימוד אחרות.
לדעתי, השיתופיות בהערכה, למרות הקושי הרגשי שבה, תורמת למעריך, למוערך ולשאר הסטודנטים, קוראי יחידות הלימוד והערכותיהן.

טכנולוגיה בשרות תאונות הדרכים

אתמול, יום ה', נסעתי בשעות אחה"צ למכללה, לשיעור חזרה לקראת מבחן בקורס מחקר מתקדם בחינוך.

סמוך למכללה "נכנס" בי רכב מאחור. לאחר שנרגעתי, יצאתי מהרכב, ופגשתי נהג צעיר ומבוהל יותר ממני.

ביקשתי ממנו את פרטיו האישיים ופרטי פוליסת הביטוח. הבחור הוציא את הטפסים מהארנק. , נכנסתי לאוטו, שלפתי עט ודף A4 מהתיק (מתוך דוגמת המבחן) וכתבתי מצידו האחורי את כל הפרטים.

הוצאתי את פוליסת הביטוח שלי, וקלטתי את הנהג הצעיר, שולף את הסמארטפון שלו, ומצלם את המסמך. עמדתי לצידו נבוכה, ואמרתי:" אז גם אני אצלם את המסמך שלך", והוצאתי בגאווה את הסמארטפון שלי (ובליבי הרהרתי: איך לא חשבתי על זה בעצמי, הרי אני מחשיבה את עצמי לאדם טכנולוגי...). כמובן, שהוא גם צילם את הפגיעות ברכב...וגם אני!!!

פער הדורות היה כל כך בולט ביני, המהגרת הדיגיטלית, שמנסה מאוד לצמצם פערים, ובין הבחור הצעיר, היליד הדיגיטלי.

והלוואי, שלא נצטרך להשתמש בסמארטפונים למטרות שכאלה!!!

תרומת הבלוג לכותב ולקורא

בתחילת כתיבת הבלוג שלי, אודה, לא ממש הבנתי מהם יתרונותיו.בתום סמסטר שלם של כתיבת רשומות בבלוג אחת לשבוע, נתבקשנו לכתוב רפלקציה על התהליך שעברנו.
אני כתבתי את הדברים הבאים: " בעקבות הכתיבה בבלוג, אני מרגישה צמיחה מבחינה מקצועית. החיפוש אחרי נושאים לכתיבה, השיתופיות, רעיונות חדשים, ניסיון ליישם אותם, חשיפת רשומות בבלוג שלי לסטודנטים במכללה - כל אלה בהחלט העצימו אותי, ואת הביטחון שלי בכתיבת הבלוג".

בשבוע שעבר, קראתי כתבה בעיתון "ישראל היום" שנקראת הילד מהבלוג, בנושא ילדים צעירים (בגילאי 7, 10, 13), המנהלים יומני רשת עשירים ומושקעים. אלו הם הילידים דיגיטליים, שהמירו את הכתיבה במחברת מהוהה עם מנעול מתפרק, בה רבים מאיתנו ניהלו את היומנים הסודיים שלהם, בחלופה וירטואלית - הבלוג!

הכתיבה בבלוג מפתחת את מיומנויות הכתיבה של הילדים, או כמו שכותב אופיר, בן 13, המנהל בלוג ב בנושא קולנוע, ספרות, תרבות, ובידור: 
"הבלוג הוא עדות לתהליך שאני עובר, מנקודה אחת לאחרת. אפשר ממש לראות את זה אם עוברים על פוסטים ישנים שלי. ככה אני יכול לעקוב אחרי מידת ההתקדמות שלי ככותב, כבן אדם וכמבקר תיאטרון...בהתחלה הבלוג שלי היה די משעמם, כי לא יצקתי לתוכו הרבה תוכן. לאט לאט למדתי איך לעניין את הקוראים שלי, לשלב את הכישורים שלי בכתיבה ובכתיבת ביקורת בבלוג. אני הולך להצגות, חוזר הביתה וכותב את הרשמים שלי. עם הזמן השתכללתי, והבנתי איך אני מציג את הדברים בצורה טובה יותר, ומבקר באופן מקצועי. גם היום, אני עדיין רוכש כלים תוך כדי עבודה".
הבלוג של אופיר זכה ליותר מ60,000 כניסות, התאטראות מחזרים אחריו ומזמינים אותו להצגות, ורבים מקוראיו אינם יודעים שהכותב בן 13 שנים בלבד!!!

בשבוע שעבר, שלחה לנו דר' גילה קורץ קובץ המרכז את המשוב שכתבו הסטודנטים למנהל בפורום הקורס, לאחר שבקרו בבלוגים שלנו.
הפעם, קראתי על תרומת הבלוג לקורא. רוב הסטודנטים התייחסו לנושאים החדשים אליהם נחשפו, ועד כמה למדו מהם, לדוגמא: אחת הסטודנטיות נחשפה בפעם הראשונה לאפשרות השימוש בסמארטפונים בתהליך הלמידה, והחליטה, אף היא להשתמש בהם בהוראתה. סטודנטית נוספת, למדה על אתר קומיקס שלא הכירה, וציינה שתתחיל להשתמש בו בנוסף לאתר קומיקס של "אופק".
חלק מהסטודנטים חשבו על האפשרות של פתיחת בלוג בעצמם, כאמצעי לשיתוף רעיונות, כלים, הגיגים ותובנות.
אז, אם בתחילת סמסטר ב' לא הבנתי את חשיבות כתיבת הבלוג ואת יתרונותיו, עכשיו, כבר אין לי ספק בהם.

כדאי ורצוי להשתמש בבלוג כסביבת למידה  מקוונת, המפתחת יצירתיות והבניית ידע, בה יכולים המורים להשתמש לנושאי למידה שונים.

חדש בגן - גננת מקוונת

אינה ומרינה, סטודנטיות בקבוצה שלנו, הן גננות. במהלך הלימודים, הן הביעו את דעתן, שתכנית התקשוב הלאומית צריכה להתחיל כבר בגן הילדים.
היום נודע לי, שעיריית ירושלים בשיתוף משרד החינוך, קרן אתנה והסתדרות המורים יזמו פיילוט, שיחל בשנת הלימודים הקרובה, כחלק מפרויקט "מחשב לכל גננת". 25 גננות יקבלו מחשב נישא, והגן יצויד בתשתית מתוקשבת הכוללת: חיבור לאינטרנט, מקרן, מסך, רמקולים. בנוסף, יחוברו הגנים לרשת "גוגלה" (http://www.googale.co.il/) המכילה כלים מתוקשבים המותאמים לגיל הרך, כגון: מנוע חיפוש, דואר אלקטרוני, מעבד תמלילים, המותאמים לילדים שטרם למדו קרוא וכתוב. כך יוכלו הגננות לשלב בעבודתן מקורות מידע דיגיטליים והמחשות, שיסייעו לפתח מיומנויות שונות בקרב הילדים.

כשראיתי כיצד אינה ומרינה, הגננות, מיישמות את הנלמד ביחידות הלימוד לילדים בגיל הרך, אין לי ספק, שהפיילוט יצליח, ואני מקווה שבעקבותיו, יישמו את התכנית בכל גני הילדים.

אינה ומרינה, יש אור בקצה המנהרה...




מתוך: ישראל היום, 16.8.2012

"לשיעור גאוגרפיה, נא הכינו פופקורן"

בקורס הערכת טכנולוגיות מידע וידע למדנו את הנושא "שילוב סרטונים בהוראה".
למדנו כיצד להעריך ייצוגי ידע דיגיטליים,כיצד לשלבם ביעילות בשיעור, ואיך לעודד מיומנויות חשיבה מסדר גבוה בעקבות הצפייה בהם. בעקבות השיעור התנסינו בבחירת סרטון, שילובו בשיעור (בהתחלה, באמצע או בסוף), ובעקבותיו שאילת שאלות לעידוד חשיבה מסדר גבוה

ולכן, כשראיתי את הכתבה שכותרתה: "לשיעור גאוגרפיה, נא הכינו פופקורן", (ישראל היום, 16.8.2012) התלהבתי מאוד!!!
במשרד החינוך החליטו להפוך את לימודי הגאוגרפיה לאטרקטיביים יותר באמצעות שימוש בסרטונים בנושאים אקטואליים, ועידוד חשיבה במקום שינון חומר.

פנינה גזית, מפמ"ר גיאוגרפיה הנכנסת, הסבירה כי התלמידים ילמדו מושגים רבים באמצעות סרטונים שצולמו לאחרונה, והועלו לאתר המשרד בשם "מבט וירטואלי".
שמחתי לראות, שבמשרד השכילו להבין, כי השימוש בסרטון הופך את הלמידה לחוויתית ומעניינת, ושסביב הצפייה נוצר דיון, המוביל להסקת מסקנות.
בנוסף, בלימודי הגאוגרפיה, יורחב השנה החלק של החשיבה (לעומת שינון חומר) הן במהלך השיעורים והן בבחינת הבגרות. בחינות הבגרות, לא רק יעודדו חשיבה, אלא גם יהפכו למתוקשבות ( בבחינות ישולבו  סרטונים, ובעקבות הצפייה בהם יצטרכו לענות על שאלות  חשיבה מסדר גבוה).

כולי תקווה, שמפמ"רים נוספים יאמצו את שילוב הסרטונים בהוראה, כאמצעי לפיתוח חשיבה מסדר גבוה בקרב תלמידינו, וכי המורים ידעו להשתמש בסרטונים בצורה יעילה.

מעורבות מורה במטלות כתיבה בפורום

באחד הקורסים המתנהל כקבוצה (של כ-40 סטודנטים) סגורה ברשת הפייסבוק, אנו מתבקשים לכתוב רשומות ולהגיב לרשומות של חברינו, די בדומה לכתיבה בפורום.

במטלה הראשונה, בה נתבקשנו לכתוב רשומה אחת ולהגיב בין 3-8 תגובות, הרגשתי מהר מאוד שמיציתי את הדיון.
היתה חזרתיות רבה בנושאים שנכתבו ובתגובות להם, המרצה לא היתה מעורבת כלל בדיון - לא היתה הכוונה או התיחסות לדברי הכותבים. מצאתי את עצמי מסרבת להיכנס לקבוצה, עייפה מלגלול למטה את דף הפייסבוק, לקרוא שוב את אותם הנושאים, ולנסות להגיב להם.

בשיעור, נתבקשנו למלא שאלון בנוגע למטלה, ובו לציין כמה פעמים כתבנו רשומה/תגובה, באיזה תאריכים, סוג ההודעה וכו'. מילוי השאלון עזר לי ולשאר הסטודנטים להבין באיזו רמה כתבתנו והתייחסנו למטלה, וכיצד יכולנו להעלות את רמת הדיון. בנוסף, קיימנו שיחת משוב בנוגע למטלה, ואף הבענו דעתנו על כך, שחשוב שהמרצה תהיה חלק מהדיון.

בעקבות המשוב, התייחסותי למטלה הבאה, היתה אחרת לגמרי וכן, התיחסותם של הסטודנטים האחרים - הדיון היה ברמה גבוהה יותר. בנוסף, המרצה השתתפה בדיון. מעט, אך הרגשתי שהיא נמצאת ברקע. התגובות שלה חידדו, כוונו, מיקדו  ועודדו.

משתי מטלות אלו  למדתי כיצד ניתן להעלות את רמת הדיון, וכמה חשובה נוכחותו של המורה בדיוני פורום.